שוב מוכרזת שגרת חירום, שוב מעסיקים ועובדים אינם יודעים כיצד לנהוג, ושוב המדינה ממתינה לפני שהיא מגבשת מדיניות בנושא. אפשר וצריך לצמצם את חוסר הוודאות הזה ולגבש מיידית מתווה פיצוי לעסקים ולעובדים, שגם יישען על לקחי העבר
מאז תחילת הלחימה מול איראן המשק הישראלי נמצא בבלבול אדיר. הנחיות פיקוד העורף השתנו כבר פעמיים. בסוף השבוע שעבר הוכרז על הקלות, ואז הבוקר, לאחר המתקפה האמריקנית – החמרה מחודשת. וגם כאשר הותר לחזור לעבודה, מסגרות החינוך נותרו סגורות, כך שהורים רבים התקשו להבין כיצד יוכלו לחזור לעבודה בעוד ילדיהם נשארים בבית. בתוך חוסר הוודאות הזה מעסיקים נאלצים להתמודד עם עסקים סגורים בצו המדינה, לקוחות שמבטלים שירותים, הכנסות שצונחות ועובדים שזקוקים לפרנסתם, וכל זאת בלי ליווי ממשלתי מספק שיבהיר מה מותר, מה אסור, ובעיקר מה עושים עכשיו.
הבעיה אינה חדשה. כבר בפעמים הקודמות שבהן הוטלו מגבלות על העורף (כמו בקורונה או אחרי 7 באוקטובר) ראינו כיצד חוסר ודאות כלכלית יוצר פגיעה משולשת: בעובדים, במעסיקים ובתחושת היציבות הכללית במשק. דיני העבודה בישראל לא תוכננו למצב שבו עובד לא יכול לעבוד מסיבות ביטחוניות, אך גם לא מפוטר או מוצא לחל"ת לפי כללים ברורים. בלי הכרזה על מתווה חל"ת מסודר ובלי מנגנון שיפצה את המעסיקים או יסייע לעובדים, כולם נאלצים לאלתר ולעיתים גם לפעול בניגוד לחוק מחוסר ברירה וכאשר בחוק עצמו אין מענה מתאים. נכון לעכשיו, האחריות והתשובות נותרות בעיקר בידי המעסיקים. הם אלה שצריכים לשלם משכורות ולנהל את מערך העבודה בתנאים בלתי אפשריים.
לצד ההבנה הברורה של מורכבות המצב הביטחוני והצורך בהנחיות מדודות וזהירות, ברור גם שיש צורך בגיבוש מהיר של מדיניות פיצויים או תמיכה כדי להקטין את חוסר הוודאות של העובדים ושל המעסיקים. מבקר המדינה התריע בעבר שאין לישראל תוכנית מגירה כלכלית למצבי חירום, וכעת אנחנו ניצבים שוב מול אותו אתגר, עם אותם סימני שאלה.
אחת המסקנות שעולות מהפעמים הקודמות שבהן הופעלו הסדרי חל"ת ופיצויים לעסקים, היא הצורך להפוך אותם לגמישים יותר. יש לאפשר עבודה חלקית, עם פיצוי חלקי מטעם המדינה ולא לייצר מצב בינארי שבו או שהעובד אינו עובד כלל ומקבל דמי אבטלה או שהוא עובד מלא ומקבל שכר.
מנגנון חל"ת חלקי, שיאפשר פיצוי על היקף המשרה שנפגע או על תקופות קצרות מ- 30 יום, תתמרץ עובדים לעבוד עד כמה שניתן בזמן משבר, ומעסיקים מלפטר או להוציא לחל"ת ממושך.
במקביל מן הראוי לחשוב על מנגנון פיצוי למעסיקים שהחליטו להמשיך לשלם שכר לעובדים, גם כשאלו לא עבדו, במקום להוציאם לחל"ת. מנגנון כזה יתמרץ מעסיקים להמשיך להעסיק עובדים בהיקף כזה או אחר ולעיתים אף לשלם שכרם לתקופות קצרות מבלי שיוכלו לעבוד, בעתות משבר.
בשני הפתרונות המוצעים – חל"ת לתקופות קצרות או להיקפי משרה חלקיים ופיצוי מעסיקים על תשלום שכר שלא כנגד עבודה, מעודדים את המשק לחזור לשגרה ובעיקר מונעות ממנו השבתה ממושכת. כך הנזק הכלכלי שממילא גדול מנשוא, יצטמצם לטובת כולנו.
מתווה חירום תעסוקתי, כזה שיידע לאזן בין מגבלות ביטחוניות לצרכים אזרחיים ויישם את לקחי העבר, הוא הכרח כלכלי וחברתי בימים אלה.
מאמרה של עו"ד עינת כרמי-ברק, שותפה ומנהלת מחלקת דיני עבודה במשרד עמית, פולק, מטלון ושות' כפי שפורסם באתר כלכליסט.
